קסמו של השיש

בשיש יש משהו מהפנט עבור בני אדם.

קשה לי להסביר בדיוק את התחושה האסתטית העמוקה הנובעת מהקווים הלא-אחידים שעל פני אבן מלוטשת. אולי המראה המזכיר אדוות מים על האבן הקשה, עדות לתהליכים גיאולוגיים כלשהם? אולי משהו הקשור ליחס בין דוגמה החוזרת על עצמה לבין העובדה שכל עמוד או לוח הינו יחיד, מיוחד וחד-פעמי? מי יודע?

אשמח לדעת מה זה עושה לך!

כך או אחרת, ברור ששיש נחשב כבר בעת העתיקה חומר יקר ונחשק באזורנו, בארמונות, כנסיות ומסגדים. הנה למשל דוגמה מקומית, הלקוחה מכיפת הסלע שעל הר הבית, מבנה מסוף המאה השביעית:

(צילום: עמוס פרידלין)

ולהבדיל, מסניף הדואר המרכזי ברח' יפו בירושלים, אשר נחנך בשנת 1938:

(צילום: יעל מואב)

אבל שיש הינו חומר יקר וכבד ולאו דווקא זמין בכל מקום. לאורך הדורות הומצא למראה האצילי והמהפנט גם חיקוי מעשה ידי אדם, הלא הוא המרבלינג – טכניקה של הדפס חד-פעמי הנוצר בטכניקה מיוחדת על גבי נייר.

בעיני הוא פלאי לא פחות ואל העולם האין-סופי של צבעים, דוגמאות ושימושים אני נשאבת שוב ושוב.

נ.ב. האקדמיה ללשון העברית מציעה את התרגום שיוש למילה מרבלינג- פרס מוצע בזאת למי שימציא ביטוי עברי הולם יותר!